הורות לגיל הרך

בדרך לגן – משפחה אחרת

יום המשפחה - אם יחדניתיעל אם יחדנית משתפת בסיפור המשפחתי האישי שלה ושל יונתן הבן שלה. איך מספרים לילד שהגיע לעולם מאם יחדנית?

כשיונתן ביקש מאמא שלו אם יחידנית, יעל, לספר לו איך הוא נולד, היא הבינה שזה הזמן המושלם לספר לו איך נוצרה המשפחה המיוחדת שלו.
מוזמנים לקרוא את הסיפור של המשפחה ואיך היא נוצרה.

“אמא, תספרי לי שוב את הסיפור על איך שנולדתי”, יונתן ביקש ממני אתמול בלילה.
אירועי יום המשפחה והשיחות סביב משפחה בגן הציפו אצלו שוב את השאלה על המשפחה המיוחדת שלנו.
בגיל שנתיים, כששאל אותי לראשונה למה אין לו אבא, הדגשתי את “היש”, כמו שקראתי שכדאי לעשות – במשפחה שלנו אין אבא אבל יש סבא וסבתא שהכי אוהבים אותך בעולם ויש את דודה שרון ודודה טלי וכו’ וכו’.

יונתן הוא ילד סקרן ובגיל מאוד צעיר הוא לא הסתפק בתגובה הזאת. לאט לאט התפתח הסיפור המשפחתי שלנו שאני מספרת לו בצורה הכי חוויתית שאני יכולה. 
בכל פעם שאני מספרת את הסיפור, הוא שואל שאלה חדשה שמאלצת אותי לעבות אותו מבלי להעמיס עליו מידע שהוא עוד לא יכול לקלוט. 
עכשיו, כשהוא כבר כמעט בן שש ועוד מעט יעלה לכיתה א’, אני יודעת שאני צריכה לתת לו יותר בשר בסיפור כדי שהוא יוכל להסביר את זה גם הלאה, לחברים, לגננות ולפעמים לסבתא חמודה ששואלת אותו “ילד, איפה אבא שלך?”

אז הסיפור שהתפתח עד כה הוא:
“מאוד מאוד רציתי משפחה, רציתי ילד שיהיה חכם, טוב לב, מצחיק, יצירתי, סקרן, יפה, אוהב ומחבק. 
חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי את האיש שאיתו רציתי להתחתן ולהביא ילד, אז החלטתי ללכת למקום מיוחד שקוראים לו “בנק הזרע” לשם מגיעים גברים טובי לב שקוראים להם “תורמים” והם משאירים את הזרע שלהם לנשים שלא התחתנו. 
הרופא שאל אותי איזה ילד אני רוצה וסיפרתי לו על כל התכונות שעליהן חלמתי בילד שלי.
אז הרופא הכניס לי לבטן את הזרע של התורם שבחרתי ואז גדל לי בבטן עובר מתוק (בשלב זה יונתן יושב עליי ומתקפל כמו עובר) והעובר גדל וגדל, שרתי לו שירים וליטפתי את הבטן (כאן אני מלטפת אותו) וסיפרתי לו סיפורים ויום אחד הרגשתי שהבטן כבר ממש ממש גדולה והגיע הזמן ללדת והרגשתי את העובר בועט (ואז יונתן כאילו בועט) ולחצתי ולחצתי ויצא לי התינוק הכי מתוק בעולם (ואז הוא נעמד בגאווה ומראה לי את עצמו).

מה שהכי מדהים הוא שאפילו לא יכולתי לדמיין שיש ילד כמוהו, יותר חכם ויותר טוב לב ומצחיק וסקרן ויפה ואוהב ומחבק ממה שיכולתי אי פעם לדמיין”.
יונתן אוהב את הסיפור הזה וכל המחזה שסביבו.

עד עכשיו הסיפור שהתפתח די סיפק אותו. אתמול הוא שאל: “אז אמא, איך קוראים לתורם שלי?”
“אני לא יודעת, לא מגלים את זה” אמרתי לו “אולי נמציא לו שם משלנו?”.
אחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים וממש מצחיקים בחרנו לו את השם תורממי, כי הוא תורם והוא ממי וזה קצת נשמע כמו רמי.
השנה, לקראת יום המשפחה, הגננת ביקשה מהילדים תמונה בלי סבא וסבתא. זה בילבל את יונתן לגמרי. בשנים הקודמות הם היו איתנו בתמונה כי הם מאוד מעורבים בחיים שלנו ומבחינתו הם “המשפחה הקרובה”. 
ביקשתי ממנו לבחור מה הוא רוצה, ושמחתי שהוא בחר שהם יצטלמו איתנו, שהוא בוחר ב”יש”. 
שמחתי שהוא גאה במשפחה הנהדרת והמיוחדת שלנו. 

המשפחה שלנו: יעל יונתן סבתא וסבא


יעל שפרינגר - חוקרת יחסים (גם במשפחה), תקשורת וקריירה בעולם החדש
אמא יחידנית ליונתן, בן החמש וחצי, בגן חובה. מנהלת קהילת מאמאסולו לאמהות יחידניות, אמהות לבד ביחד

Leave a Response

חיפוש גני ילדים