חזרתם מהעבודה ישר לאיסופים של הילדים מהמסגרות, ועכשיו אתם משוועים לכמה דקות של שקט. אבל הילדים כבר ברכב מתחילים לריב, ואתם אובדי עצות. האם להתערב? ואיך? כל הטיפים להתמודדות נכונה עם המריבות של הילדים "הוא לקח לי", "היא חטפה לי", "הוא מפריע לי" – אם אתם הורים לילדים, אתם בטח שומעים משפטים כאלה על בסיס יומי. אחים רבים ביניהם, זה

גדילה והתפתחות תקינה של ילדים, פיזית וקוגניטיבית, נובעת משילוב של גורמים גנטיים עם גורמים סביבתיים. איזו השפעה יש לתנאי הסביבה על התפתחות ילדינו, ואיך נוכל להשפיע על כך ליצירת תנאים אופטימליים? אחד הדברים שהורים טריים הכי לחוצים לגביו הוא עניין השינה. קודם כל של התינוק או התינוקת שלהם, אחר כך שלהם עצמם, כנגזרת של זה. ראש בראש עם השינה מתחרה

שלי מהבית: מה עושים כשהילד לא מוכן לשתף בצעצועים

שנת לימודים חדשה היא גם הזדמנות להתחלה חדשה - בין אם מדובר בגן חדש לילדיכם ובין אם באותו גן מוכר, בכיתה בוגרת יותר. וכשאנחנו מדברים על הזדמנות חדשה אנחנו לא מכוונים רק לילדים, אלא גם אליכם, ההורים. זו הזדמנות לבנות מערכת יחסים חדשה עם הגננת הוותיקה או עם גננת חדשה, מערכת יחסים שיש בה שיח פתוח, במיוחד אחרי שנת הקורונה

סוף השנה מתקרב, ואיתו מגיעה אחת השאלות שחוזרת כמעט בכל בית עם ילדים קטנים: "מה עושים בקיץ?" קייטנה? עוד מסגרת? חופש עם ההורים? סבא וסבתא? שילוב של הכל? וכמו בהרבה נושאים בהורות, גם כאן אין תשובה אחת נכונה. כי בסוף, השאלה היא לא מה כולם עושים. השאלה היא מה מתאים לילד שלכם. גם ילדים צריכים חופש. אנחנו רגילים לחשוב שחופש

יש רגע כזה בתהליך הרישוי, שבו קל לשכוח למה בכלל התחלנו. עוד מסמך. עוד אישור. עוד בדיקה. עוד טופס שצריך להעלות למערכת. ולפעמים נדמה שכל התהליך הוא רק בירוקרטיה. אבל אם עוצרים לרגע ומסתכלים על התמונה הגדולה, מגלים שרישיון לגן הוא הרבה יותר מזה. הרישיון הוא לא רק נייר. מאחורי כל דרישה של משרד החינוך עומדת מחשבה אחת פשוטה: איך

מבט קטן על השנה שעברה על הילדים שלנו רק לפני כמה חודשים הם נכנסו לגן עם בקבוק, מוצץ, חפץ מעבר או דמעות בפרידה. ופתאום, בלי ששמנו לב, משהו השתנה. הם מדברים יותר. מבינים יותר. עצמאיים יותר. ואולי דווקא בגלל שהיינו איתם בכל יום, קשה לנו לראות כמה הדרך שעברו באמת גדולה. התפתחות לא תמיד נראית כמו קפיצה. כשילד מתחיל ללכת

יש ימים כאלה בקיץ, שנדמה שהכל נהיה קצת יותר נפיץ. הילד מתעצבן מהר יותר. הסבלנות קצרה יותר. הבכי מגיע פתאום משום מקום. והרבה פעמים, ההורים בטוחים שמשהו “עובר עליו”. אבל לפעמים - זו פשוט תגובה של הגוף לחום. ילדים קטנים חווים חום בצורה אחרת לגמרי. מערכת ויסות החום של ילדים עדיין לא בשלה כמו של מבוגרים. הם מתחממים מהר יותר,

למה הקיץ מרגיש כמו הזמן הנכון - ואיך לעבור את זה בצורה רגועה ונעימה יש רגע כזה, שקורה להרבה הורים דווקא עכשיו. החום עולה, הבגדים מתקצרים, והילד פתאום… פחות רוצה חיתול. מתעניין, שואל, לפעמים אפילו מסרב. ואז עולה השאלה - אולי זה הזמן לגמילה? הקיץ באמת מביא איתו הזדמנות מצוינת, אבל כמו תמיד - השאלה היא לא רק מתי, אלא

“הוא עייף… אז למה הוא לא נרדם?" על מה שקורה לילדים בתקופה הזו ואיך אפשר לעזור. יש רגע כזה בערב, שבו אתם כבר רואים שהוא גמור. העיניים אדומות, הגוף עייף, אולי אפילו קצת בכי… אבל במקום להירדם - משהו נתקע. הוא מושך זמן, קם שוב מהמיטה, מבקש עוד מים, עוד סיפור, עוד חיבוק. ואתם שואלים את עצמכם - איך יכול

יש משהו בשבועות שמרגיש אחרת. לא רק לנו - גם לילדים. פתאום יש יותר יציאות החוצה, ריחות של דשא, בגדים לבנים, פרחים, שדות, חיות… העולם נהיה הרבה יותר מוחשי. ובגיל הרך - זה בדיוק מה שהילדים צריכים. למה שבועות “עובד” כל כך טוב בגיל הרך? ילדים קטנים לא מתחברים לרעיונות מופשטים. חגים עם סיפור היסטורי מורכב פחות מדברים אליהם.. אבל

על הפער בין אהבה לילדים לבין המציאות של רישוי וניהול רגע קטן של תסכול. זה קורה בערב. הגן כבר שקט, הילדים הלכו, הצוות התפזר. ואז את מתיישבת רגע. פותחת את המחשב. עוד טופס. עוד דרישה. עוד מסמך שלא ברור בדיוק מה רוצים ממך. ופתאום עולה המחשבה הזו - רגע… איך הגעתי לזה בכלל? אני רק רציתי לנהל גן. להיות עם

למה דווקא הפשוט הוא הכי משמעותי? לא צריך להמציא כלום. אנחנו רגילים לחשוב שכדי לפתח ילדים צריך להפעיל אותם. להביא משחקים, להציע רעיונות, “לייצר פעילות”. אבל לפעמים, דווקא כשאנחנו יוצאים החוצה - קורה משהו אחר. אין משחק מוגדר, אין מטרה ברורה, ואין הוראות. ויש בזה משהו מאוד משחרר. הילד פשוט מתחיל לשחק. לא כי אמרו לו, אלא כי משהו בתוכו

על האנרגיה החדשה של ילדים עם שינוי העונה פתאום זה מגיע. בלי הודעה מוקדמת, בלי שינוי דרמטי שנראה לעין. הילד קם בבוקר עם יותר אנרגיה, הגוף שלו כאילו “נדלק” מוקדם יותר, והוא פשוט לא מפסיק לזוז. הוא רץ יותר, קופץ יותר, מתקשה לשבת לאורך זמן, מבקש לצאת החוצה שוב ושוב, וכל דבר קטן הופך להזדמנות לתנועה. מהצד, זה יכול להרגיש

על רגרסיה אחרי תקופה ארוכה בבית. הוא כבר היה גמול. ישן לילה שלם. נפרד יפה בבוקר. ואז… משהו השתנה. פתאום שוב פספוסים. התעוררויות בלילה. בכי בפרידה. והשאלה מיד עולה: מה קרה? זה לא אחורה - זו תגובה. כשילד “חוזר אחורה”, זה נראה כמו צעד לאחור. אבל בפועל - זו הדרך שלו להתמודד עם שינוי גדול. תקופה ארוכה בבית, שגרה שהתפרקה,

פורים מתקרב, והאוויר כבר משתנה. בגן מדברים על תחפושות, בבית מתחילים למדוד, קבוצת ההורים מתמלאת בהודעות, ויש גם משלוחי מנות, מסיבות, רעשנים, מוזיקה, סבים וסבתות. ובין כל זה - יש ילד קטן אחד, שמנסה להבין מה קורה פה בעצם. למה פורים מרגש כל כך - וגם מטלטל? עבורנו זה חג צבעוני, מצחיק, קהילתי. עבור ילדים בגיל הרך זו הצפה של

אם את בעלת גן פרטי, את כבר יודעת: רישיון משרד החינוך הוא לא בחירה - הוא חובה. אבל השאלה האמיתית היא לא האם להוציא רישיון. השאלה היא איך לעשות את זה - לבד, או בליווי מקצועי שיחסוך לך זמן, טעויות וכאב ראש. תהליך הרישוי מול משרד החינוך הוא תהליך בירוקרטי, טכני ומדויק. הוא דורש הבנה של המערכת המקוונת, איסוף מסמכים,

אם אתם בעלי גן פרטי, כנראה שאתם מרגישים את זה היטב: מציאת צוות איכותי הפכה למשימה מורכבת, ושימור עובדים לאורך זמן מאתגר אפילו יותר. מטפלות וסייעות צעירות מגיעות עם אנרגיה טובה, רצון ללמוד ואהבה לילדים - ואז אחרי כמה חודשים מודיעות שהן עוזבות. לפעמים זה קורה בהפתעה, לפעמים בלי תכנון מוקדם, ולפעמים פשוט כי "זה כבר לא מתאים". מה השתנה?

יש רגע כזה, לפעמים קטן ושקט, שבו זה נוחת. צריך לרשום את הילד לגן. פתאום עולות שאלות. הרבה שאלות. גן חדש, אנשים חדשים, מקום שבו הילד שלנו יהיה שעות ארוכות בלעדינו. גם אם זה לא הילד הראשון, גם אם כבר היינו בסרט הזה – כל פעם זה מרגיש אחרת. וזה לא במקרה. למה ההתלבטות סביב רישום לגן כל כך גדולהרישום

יש רגעים בהורות שבהם נדמה שהבית מוצף בעוצמות. צעצועים נחטפים, דחיפות קטנות הופכות לבכי גדול, ואתם מוצאים את עצמכם מתערבים שוב ושוב ושואלים בשקט: איך זה יכול להיות? הרי אנחנו מגדלים באהבה. יחסי אחים בגיל הרך מפתיעים בעוצמה שלהם. ולא בגלל שיש כאן בעיה, אלא דווקא בגלל שיש כאן קשר. השאלה שהורים שואלים את עצמם האם זה נורמלי שהם כל

העולם שבו אנחנו חיים מלא במסכים – טלוויזיה, מחשב, טאבלט וטלפון נייד. עבורנו זה טבעי, אבל עבור פעוטות (בני 0–3) החשיפה למסכים היא נושא רגיש, עם השפעות על ההתפתחות הרגשית, השפתית והחברתית. הרבה הורים מוצאים את עצמם שואלים: "אז כמה זמן זה בסדר?" למה בכלל חשוב לדבר על זמן מסך? בשנים הראשונות לחיים, המוח של הילד מתפתח בקצב מהיר מאוד.

בית עם פעוטות הוא מקום מלא חיים, סקרנות ותנועה – אבל גם לא מעט סכנות נסתרות. החדשות הטובות הן שרוב התאונות בבית ניתנות למניעה בעזרת בדיקות פשוטות ושינויים קטנים. כדי לעזור לכם להרגיש בטוחים יותר, הכנתי מדריך קצר עם עשרה דברים שכדאי לבדוק כבר היום בבית שלכם. שקעים חשמליים. ודאו שכל השקעיים בגובה הילד מכוסים במחסומי בטיחות ייעודיים. זה פריט