אנו יודעים שאופיו ועתידו של הילד נקבע במידה רבה במהלך השנים הראשונות לחייו.אז על אלו ערכים אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו? ואיך ניתן להם מספיק כלים להתמודד עם "החיים שבחוץ"? האם אפשר להגיע למצב שבו אנו ההורים רגועים לגבי עתידם של ילדינו? האם זה באמת אפשרי? הבת שלי, בת 22, עברה לגור בעיר הגדולה, שכרה דירה עם שותפים ועובדת כמלצרית

בבוקר פורים אפשר לראות אותם ברחובות העיר, כמו פטריות אחרי הגשם, ילדים קטנים וגדולים, מחופשים בשלל צבעים ובדים, פניהם נרגשות בדרכם אל מסיבות הפורים השונות. מה יש בפעולת ההתחפשות בפורים שמעוררת לרוב התרגשות גדולה? והאם רק בפורים אנו עוטים על עצמנו מסיכות...? פעולת ההתחפשות מוכרת לא רק מפורים. לרבים מאיתנו, הורים לילדי גן, ישנו ארגז תחפושות בבית ופעמים רבות ילדינו

למה כל כך קשה לנו כאימהות להגיד – עכשיו אני!בשיחותי עם אמהות בחופשת לידה, הרבה פעמים עולה הקושי שלהן לפנות זמן לעצמן. חופשת הלידה יכולה להפוך לתקופה שבה תעניקו לעצמכן חוויות חדשות, מלמדות ומפתחות אישית וגם תוכלו לעשות דברים שאתן אוהבות. אחד הדברים שאני ממליצה בחופשת לידה הוא להצטרף לקבוצת אמהות.בשיחה שקיימתי עם אמא בחופשת לידה הצעתי לה להצטרף לקבוצת

בעבר היינו חלק משבט, מחמולה, הייתה חניכה והיה ליווי צמוד במעבר המשפחתי מזוג להורים. היום אין תהליך חברתי שכזה והכל נעשה רחוק ועצמאי יותר. אז מה אפשר לעשות כדי לצלוח את השינויים המשפחתיים? כמה אתם קרובים או רחוקים ממשפחות המוצא שלכם? קחו נשימה ובואו רגע נדבר על זה. המעבר להורות וראשית ההורות מעט מבלבלים בכל מה שקשור לקרבה או למרחק

מה התפקיד שלנו ההורים בגידול וחיבור הבנות שלנו לרגשות ולרצונות הפנימיים שלהן? אם חשוב לנו לגדל את בנותינו שיהיו נשים שמחוברות לרצונות שלהן, שידעו לפעול ולחתור לספק אותם, נשים שלא יחששו לומר: "לא רוצה", או "לא מתאים לי".... אזי לנו כהורה, כאמא, כאשה, יש תפקיד חשוב ומשמעותי בכל התהליך הארוך הזה, כבר היום.  אני מזמינה אתכן לקרוא את הפוסט שכתבתי

קין והבל. יעקב ועשיו. יוסף ואחיו. נושא האחאות מעסיק אנשים מאז ומעולם, עוד מסיפורי התנ"ך. מי מאיתנו, שיש לו אחים או אחיות לא חווה את המורכבות ביחסים אלו? יחסים שמלווים לא פעם בעוצמות רגשיות גבוהות – החל מרגשות חיוביים וכלה ברגשות שליליים וטעונים. יחסים שמעלים תחושות של אהבה, קירבה והבנה ללא מילים, בצד תחושות של תחרות, קנאה, כעס, קיפוח או

ללמד ילדים צעירים לקחת חלק בעבודת הבית דורש זמן, סבלנות, עבודה והתמדה. בקיצור, זו לא מעט טרחה. למה בכל זאת להשקיע בזה? אז זהו, שיש סיבות טובות. ראשית, ביצוע של מטלות בית מלמד ילדים מיומנויות של ארגון ותכנון של רצף של פעולות. אפילו מטלה פשוטה, כמו לטאטא את הרצפה, דורשת לארגן את הכלים הנדרשים, לפנות כיסאות ולתכנן את העבודה במרחב

חג ט"ו בשבט הגיע וזו הזדמנות נפלאה לחגוג יחד עם הילדים את החיבור לאדמה ולהשיב לה על כל מה שהיא נותנת ומאפשרת לנו בחיי היום יום. שמי יותם קפלן, גדלתי ביוקנעם המושבה, אני חי ונושם את האדמה כל חיי ומעל 10 שנים עוסק בתחום תכנון והקמת גינות ולחג ט"ו בשבט משמעות מיוחדת עבורי. כשחגגתי לראשונה את החג עם יובל הבן

פ-ו-ר-י-ם 1990:  איזה חג ! חג גדול לילדים (וליהודים). זוכרת אותנו בתור ילדים, איך היינו מתרגשים לקראת *היום* הזה, מחכים כל השנה ל *יום* הזה, מכינים תחפושות מושקעות, איפור, אביזרים, חושבים, יצירתיים, הכל מתוקתק, מדוייק עד הפרטים הכי קטנים - ובעיקר את תחושת הציפייה ל *יום* הזה. אני זוכרת שאחיי ואני היינו מקדישים אחה"צ שלם לקנייה ואריזה ייחודית ומושקעת של

הורים רבים מתלבטים בשאלה כיצד לייצר שיחה משמעותית עם ילדים צעירים. הם רוצים לדעת כיצד עבר היום על ילדיהם, להיות חלק מעולמם הרגשי והחברתי ולהרגיש קרובים אליהם. כיצד ניתן להרחיב ולהעמיק את השיח עם ילדים צעירים? בתור התחלה שתפו אתם אותם באירועים וחוויות שעברו עליכם במהלך היום, ספרו להם משהו שהיה לכם נעים ודבר מה שהיה פחות נעים, קצת על

כשאני חושבת על סצינות מוכרות בהן מבוגרים קוראים ספרים לילדיהם, חולפים על פניי זכרונות רבים – חלקם אישיים, כנכדה או ילדה שקראו לה סיפור, או כאמא שמקריאה לילדיה, וחלקם בנאליים, פחות אישיים, קשורים לסרט כזה או אחר, לתכנית טלוויזיה כזו או אחרת. מה שבטוח, הוא שעצם הסצינה של הקראת סיפור כמעט תמיד מעוררת חוויה רגשית, שפעמים רבות קשורה לילדות המוקדמת

בעידן הנוכחי, בו ילדינו מבלים במסגרות חינוכיות חלק נכבד ביותר מיומם, ברור כי ישנה חשיבות מכרעת לאיכות המסגרות הללו ולאופן בו הן מצליחות (או לא...) למלא את צרכי הילדים בגילאים השונים. איכות המסגרות תלויה, בין היתר, באנשים העומדים בראשן- הגננות. הגננות מנהלות את הנעשה בגן ואת הצוות החינוכי , מתוות את התרבות הגנית, יוצרות את האקלים הגני ואחראיות על המציאות

הטבע האנושי מאופיין בשאיפה להתפתחות, להתגברות ולהגשמה. האדם מסוגל להתגבר כמעט על כל מכשול, ולהמשיך לחתור בתנועה מתמדת ממצב של מינוס למצב של פלוס. קיים מכשול אחד עיקרי אשר חוסם את המאמץ, ואת הכמיהה להגשמה. מכשול אשר מצמצם את התנועה, גורם לנסיגה ולזהירות יתר והוא – הפחד מפני אובדן תחושת הערך שלנו, או בשמו הנפוץ יותר, הפחד מכישלון. אם נצפה

הרבה הורים לילדים עם קשיים מאובחנים או שלא מאובחנים,  מתמודדים עם השאלה הזו בימים אלה ממש (מרביתם התחילו לחשוב עליה כבר לפני מספר חודשים, אבל זו שאלה שנהפכת ליותר רלוונטית בתקופה זו של השנה), כאשר בפברואר אנשי החינוך השונים (תלוי באיזה גיל מדובר) מתחילים לדבר על הנושא הזה עם ההורים של הילד. בעולם אוטופי הייתי אומרת לכל ההורים לשלב, כי

החלטתם שהילד מוכן לגמילה מחיתולים ? איזה כיף! לא בטוחים אם זה הזמן הנכון להתחיל בגמילה? מזמינה אתכם לקרוא את הפוסט הקודם שלי: מתי הזמן הכי נכון להיפרד מחיתולים. גמילה מחיתולים הוא שלב משמח ומשמעותי במעבר של הילד שלכם מינקות לילדות. ארזתי לכם את עשרת הדברים שתוכלו לעשות ולא לעשות על מנת לייעל את התהליך ולדאוג שיעבור בצורה הטובה והפשוטה

זה לא תלוי בעונות השנה אם תשאלו אותי וגם לא ממש בגיל של הילד (ברור שיש טווח גילאים סביר לתהליך ואם הילד לא מראה שום עניין בדבר עד גיל מסויים יש מקום להתערבות שלנו) אז מה בכל זאת צריך שיקרה על מנת שנדע שהגיע הרגע הנכון? לא ממש ברור איך הביטוי 'גמילה מחיתולים' השתרבב לכל הסיפור הזה, הרי הילד לא

בישראל נקרא חינוך אנתרופוסופי גם חינוך ולדורף חינוך ולדורף רואה את האדם כישות מתפתחת, ואת הילדות כפרק זמן משמעותי ובעל ערך לשם עצמו. הילדות נתפסת כתקופה של הבשלה, צמיחה פנימית ופיתוח הדרגתי של כשרים, איכויות והבנות. הילד הוא אדם צעיר ושלם, ישות בהתהוות וצמיחה אל הבגרות, אבל לא מבוגר קטן. בחינוך ולדורף כל תוכניות הלימודים, המתודות ודרכי הלימוד, הגישה לילד,

*לפני כשבוע הצטרפתי לשיחה באחד הגנים, עם אמא חדשה שבאה להתרשם מהגן.* נכנסו לגן, אמא וילדה קטנה, כבת שנתיים. רק נכנסו, והילדה כבר שועטת קדימה בריצה לעבר מרכזי המשחק השונים. התיישבנו סביב אחד השולחנות בגן. האמא - "תראי, תכל'ס, מה שהכי חשוב לי זה האוכל. אני טבעונית. בעלי טבעוני, והילדה טבעונית מלידה. היא לא מסוגלת לאכול בשר, ביצים וגבינות." בזווית