ללמד ילדים צעירים לקחת חלק בעבודת הבית דורש זמן, סבלנות, עבודה והתמדה. בקיצור, זו לא מעט טרחה. למה בכל זאת להשקיע בזה? אז זהו, שיש סיבות טובות. ראשית, ביצוע של מטלות בית מלמד ילדים מיומנויות של ארגון ותכנון של רצף של פעולות. אפילו מטלה פשוטה, כמו לטאטא את הרצפה, דורשת לארגן את הכלים הנדרשים, לפנות כיסאות ולתכנן את העבודה במרחב

חג ט"ו בשבט הגיע וזו הזדמנות נפלאה לחגוג יחד עם הילדים את החיבור לאדמה ולהשיב לה על כל מה שהיא נותנת ומאפשרת לנו בחיי היום יום. שמי יותם קפלן, גדלתי ביוקנעם המושבה, אני חי ונושם את האדמה כל חיי ומעל 10 שנים עוסק בתחום תכנון והקמת גינות ולחג ט"ו בשבט משמעות מיוחדת עבורי. כשחגגתי לראשונה את החג עם יובל הבן

פ-ו-ר-י-ם 1990:  איזה חג ! חג גדול לילדים (וליהודים). זוכרת אותנו בתור ילדים, איך היינו מתרגשים לקראת *היום* הזה, מחכים כל השנה ל *יום* הזה, מכינים תחפושות מושקעות, איפור, אביזרים, חושבים, יצירתיים, הכל מתוקתק, מדוייק עד הפרטים הכי קטנים - ובעיקר את תחושת הציפייה ל *יום* הזה. אני זוכרת שאחיי ואני היינו מקדישים אחה"צ שלם לקנייה ואריזה ייחודית ומושקעת של

הורים רבים מתלבטים בשאלה כיצד לייצר שיחה משמעותית עם ילדים צעירים. הם רוצים לדעת כיצד עבר היום על ילדיהם, להיות חלק מעולמם הרגשי והחברתי ולהרגיש קרובים אליהם. כיצד ניתן להרחיב ולהעמיק את השיח עם ילדים צעירים? בתור התחלה שתפו אתם אותם באירועים וחוויות שעברו עליכם במהלך היום, ספרו להם משהו שהיה לכם נעים ודבר מה שהיה פחות נעים, קצת על

כשאני חושבת על סצינות מוכרות בהן מבוגרים קוראים ספרים לילדיהם, חולפים על פניי זכרונות רבים – חלקם אישיים, כנכדה או ילדה שקראו לה סיפור, או כאמא שמקריאה לילדיה, וחלקם בנאליים, פחות אישיים, קשורים לסרט כזה או אחר, לתכנית טלוויזיה כזו או אחרת. מה שבטוח, הוא שעצם הסצינה של הקראת סיפור כמעט תמיד מעוררת חוויה רגשית, שפעמים רבות קשורה לילדות המוקדמת

בעידן הנוכחי, בו ילדינו מבלים במסגרות חינוכיות חלק נכבד ביותר מיומם, ברור כי ישנה חשיבות מכרעת לאיכות המסגרות הללו ולאופן בו הן מצליחות (או לא...) למלא את צרכי הילדים בגילאים השונים. איכות המסגרות תלויה, בין היתר, באנשים העומדים בראשן- הגננות. הגננות מנהלות את הנעשה בגן ואת הצוות החינוכי , מתוות את התרבות הגנית, יוצרות את האקלים הגני ואחראיות על המציאות

הטבע האנושי מאופיין בשאיפה להתפתחות, להתגברות ולהגשמה. האדם מסוגל להתגבר כמעט על כל מכשול, ולהמשיך לחתור בתנועה מתמדת ממצב של מינוס למצב של פלוס. קיים מכשול אחד עיקרי אשר חוסם את המאמץ, ואת הכמיהה להגשמה. מכשול אשר מצמצם את התנועה, גורם לנסיגה ולזהירות יתר והוא – הפחד מפני אובדן תחושת הערך שלנו, או בשמו הנפוץ יותר, הפחד מכישלון. אם נצפה

הרבה הורים לילדים עם קשיים מאובחנים או שלא מאובחנים,  מתמודדים עם השאלה הזו בימים אלה ממש (מרביתם התחילו לחשוב עליה כבר לפני מספר חודשים, אבל זו שאלה שנהפכת ליותר רלוונטית בתקופה זו של השנה), כאשר בפברואר אנשי החינוך השונים (תלוי באיזה גיל מדובר) מתחילים לדבר על הנושא הזה עם ההורים של הילד. בעולם אוטופי הייתי אומרת לכל ההורים לשלב, כי

החלטתם שהילד מוכן לגמילה מחיתולים ? איזה כיף! לא בטוחים אם זה הזמן הנכון להתחיל בגמילה? מזמינה אתכם לקרוא את הפוסט הקודם שלי: מתי הזמן הכי נכון להיפרד מחיתולים. גמילה מחיתולים הוא שלב משמח ומשמעותי במעבר של הילד שלכם מינקות לילדות. ארזתי לכם את עשרת הדברים שתוכלו לעשות ולא לעשות על מנת לייעל את התהליך ולדאוג שיעבור בצורה הטובה והפשוטה

זה לא תלוי בעונות השנה אם תשאלו אותי וגם לא ממש בגיל של הילד (ברור שיש טווח גילאים סביר לתהליך ואם הילד לא מראה שום עניין בדבר עד גיל מסויים יש מקום להתערבות שלנו) אז מה בכל זאת צריך שיקרה על מנת שנדע שהגיע הרגע הנכון? לא ממש ברור איך הביטוי 'גמילה מחיתולים' השתרבב לכל הסיפור הזה, הרי הילד לא

בישראל נקרא חינוך אנתרופוסופי גם חינוך ולדורף חינוך ולדורף רואה את האדם כישות מתפתחת, ואת הילדות כפרק זמן משמעותי ובעל ערך לשם עצמו. הילדות נתפסת כתקופה של הבשלה, צמיחה פנימית ופיתוח הדרגתי של כשרים, איכויות והבנות. הילד הוא אדם צעיר ושלם, ישות בהתהוות וצמיחה אל הבגרות, אבל לא מבוגר קטן. בחינוך ולדורף כל תוכניות הלימודים, המתודות ודרכי הלימוד, הגישה לילד,

*לפני כשבוע הצטרפתי לשיחה באחד הגנים, עם אמא חדשה שבאה להתרשם מהגן.* נכנסו לגן, אמא וילדה קטנה, כבת שנתיים. רק נכנסו, והילדה כבר שועטת קדימה בריצה לעבר מרכזי המשחק השונים. התיישבנו סביב אחד השולחנות בגן. האמא - "תראי, תכל'ס, מה שהכי חשוב לי זה האוכל. אני טבעונית. בעלי טבעוני, והילדה טבעונית מלידה. היא לא מסוגלת לאכול בשר, ביצים וגבינות." בזווית

סיפור על פחד, על תחושת חוסר, קושי. סיפור על חשש לא לתת לילדים את מה שהם מבקשים, רוצים. פחד לגדל אותם בתחושה של "אין, של "ריק". פחד מאכזבה. פחד לגרום להם לא לאהוב אותנו. מה יקרה אם לא יקבלו את מה שרוצים? מה יקרה אם ירצו חדר לבד, אבל אין לנו אפשרות לעבור לבית גדול יותר? מה יקרה אם לא

אנחנו במלון. אחת הנכדות בת תשע, בוגרת, חכמה, בטוחה בעצמה. אחותה  בכתה א', חכמה , רגישה בקיצוניות ורק מחפשת את קירבת אחותה. הגדולה יושבת עם אייפד ורואה תכנים, שמעניינים אותה והאחות באה לשבת ולראות איתה.  הגדולה לא מוכנה שתשב ותצפה איתה. במשחק עם חברים הגדולה מתייחסת בהשפלה לאחותה ו"מעיפה "  אותה מהקבוצה. הקטנה מגיעה בוכה ומושפלת. הגדולה נקראת לשיחה עם

קודם כל חשוב להבין מתי וכיצד ילדים רוכשים שפה ילדים רוכשים ולומדים שפה משמיעה, התנסות בשימוש בשפה והשתתפות באינטראקציות חברתיות וחווייתיות. שפה הינה מערכת מוסכמת של סמלים הכוללת את המילים והחוקים הדקדוקיים וצירופם לכדי משפטים. ישנם שלבים שונים בהתפתחות השפה, עד גיל שנה הילד אמור להפיק מלמולים והברות מגוונות, לשחק במשחקי "קו- קו", להגיב לקריאה בשמו, להצביע ולהשתמש במחוות. לקראת

מהו תפקידו של קלינאי התקשורת? ישנן סיבות רבות ומגוונות מדוע פונים לקלינאי או קלינאית תקשורת. זהו תחום טיפולי המסייע בין היתר בהתמודדות עם עיכוב בשפה, בדיבור ובתקשורת. כאשר קיים קושי שפתי או תקשורתי קשה מאוד להעביר רגשות, מחשבות, רצונות או להשתלב בחברה - כל אלו עלולים להוביל לתסכול, לכן קיימת חשיבות עליונה לאיתור מוקדם של הבעיה. תפקידו של קלינאי התקשורת

בעיניי, חיפוש גן והמעבר למסגרת נוגע בשאלות של 'בית'.. באופן לא מודע, אנחנו שואלים עצמנו מה המשמעות של בית עבורנו? כמה מזה אנחנו מצליחים לספק לילדינו במרחב הבית שלנו? והאם אכן קיים גן כזה שיהווה 'בית שני' ושותף אמיתי שלנו ההורים בהקניית המרחב הזה לילדים שלנו? מרבית ההורים בבואם לחפש גן יבקשו מקום מכיל, שרואה את הילד/ה כאינדיבידואל, מעניק לו/ה

אחרי הגדילה המהירה של תחילת החיים חלה התמתנות בגדילה, דבר שמביא לירידה בתיאבון. בנוסף לכך, סביב גיל שנה ומעלה הפעוטות מתחילים לגלות את העדפות הטעם האישיות שלהם ובודקים עם עצמם מה הם אוהבים ומה לא, תהליך שיכול להיות מלווה בסוג של ״בלאגן״. הורים רבים נתקלים במצבים בהם הפעוט מסרב למזונות שאהב קודם או מבקש שוב ושוב את אותו המזון האהוב