ישנם רגעים שאנחנו ממהרים לתקתק את הדברים, לעשות הכל מהר, לסגור את היום. שמרוב סיזיפיות אנחנו לא מצליחים לראות את מה שממש מול העיניים. שבת בערב. השעה שש לערך. חוזרים הביתה מסבא וסבתא כמו כל מוצאי שבת.רק עכשיו אורזים שני ילדים. שני מעילים. תרופות (חורף, בכל זאת), מפתחות, פלאפונים, עיתונים של שבת ואפודה חדשה שהדוד קנה לילד ושכח שבגיל הזה

אולי כשהילדים שלנו יהפכו להורים, הם יבינו למה אנחנו כל כך לא אוהבים שהם עונים לנו "כיף".  "כיף!!!!!" כל הילדים צעקו. הפעם זה היה נשמע לי קצת אחרת. אני שונא את המילה הזו. כיף. באמת שכן. וכמה מההורים בטח יבינו אותי. איך היה לך בבית ספר? כיף. איך היה לך בגן? כיף? איך היה לכם בקייטנה? כיף? איך היה לכם בחופשה