פ-ו-ר-י-ם 1990: 

איזה חג !
חג גדול לילדים (וליהודים).
זוכרת אותנו בתור ילדים, איך היינו מתרגשים לקראת *היום* הזה, מחכים כל השנה ל *יום* הזה,
מכינים תחפושות מושקעות, איפור, אביזרים, חושבים, יצירתיים, הכל מתוקתק, מדוייק עד הפרטים הכי קטנים – ובעיקר את תחושת הציפייה ל *יום* הזה.
אני זוכרת שאחיי ואני היינו מקדישים אחה”צ שלם לקנייה ואריזה ייחודית ומושקעת של משלוח מנות.
היינו בחורים בקפידה את הממתקים שאנחנו הכי אוהבים בעצמנו ולומדים לפרגן אותם לאחרים. מחכים בהתרגשות למה יצא בפתק בכיתה.
למי אעביר? ממי אקבל?
ונכון, אני לא אומרת שלא, היו אכזבות לעיתים, אבל בעיקר התרגשות, ציפייה וכמו שזה מרגיש היום- זיכרון מתוק.

פורים 2017: 

יום ראשון – מתחפשים למשהו מפחיד.
יום שני – מקצועות הספורט.
יום שלישי – ימי הביניים.
יום רביעי – בעלי חיים.
יום חמישי – ארצות העולם.
יום שישי – יום תחפושות חופשי.
שבוע שלם מתחפשים.
אז נכון, הרעיון נחמד ושונה ומשנה אווירה.
ובפועל?
ביום השלישי כבר לא מתאפרים,
ביום הרביעי כבר לא ממש מתחשק להתחפש,
ביום החמישי לוקחים אביזר בלית ברירה,
וביום השישי? בטח ניחשתם…
אין חשק, אין תחפושת, אין רצון.
והכי הכי מבאס שאין את ההתרגשות ולא את הציפייה שהחג הזה מביא איתו.
יש כ”כ הרבה דרכים ופעילויות לייצר אווירה פורימית במהלך השבוע, בבתי הספר ובגנים.
אך בשנים האחרונות ההחלטה היא לבקש מהילדים להתחפש בבית במשך שבוע שלם (ועכשיו תארו לכם X שלושה ילדים ו- X שישה ימים).

ומשלוח המנות? 
גם פה לרוב החלטה גורפת- קניית משלוח מנות אחיד (לטובת תרומה) לכל הילדים.
חלילה לא מזלזלת בתרומה ובחשיבותה – אבל תרומה גדולה יותר (לכל אלו שטענו שזו הזדמנות טובה ללמד את הילדים מהי תרומה ועל הערך המוסף של העניין), אז בואו נתרום את הכסף ונתרום גם את משלוחי המנות ולא ניקח אותם לילדינו (כי בואו נודה באמת, זה סוג של קנייה ופחות תרומה…)
בואו נתרום כל השנה ובלי לקבל תמורה חומרית.
בואו ניתן לילדים דוגמה אישית ומתוך כך את היכולת להבין באמת את חשיבותה של תרומה.
משלוח המנות האחיד שיקבלו בסוף היום, שהמורה/ הגננת או אחד ההורים יחלק להם, בטוח לא מה שיעשה את העבודה בהבנה “מהי תרומה”.
בואו נלמד אותם פירגון חברי, הכנה לאחר, השקעה, ציפייה ודחיית סיפוקים.
ניתן להם את היכולת לעשות את זה ביצירתיות הייחודית להם, כי גם זה נלקח מהם (ואם נשים את זה על השולחן- לטובת הנוחות ההורית בעיקר).

אז נכון, יהיו אכזבות כמו שאמרתי
ונוכל ללמד אותם להתמודד גם עם זה.
וחוץ מזה, יש אכזבות בחיים, לא ככה?
וגם אנחנו ההורים, לא נפחד להתמודד עם האכזבות של הילדים שלנו (בעיקר אם הן נובעות מפחות סוכריית טופי אחת).

אז הורים/ מורים/ גננות מקבלי החלטות בנושאים הקשורים בילדים שלנו- בבקשה לפני שתקחו החלטה דומה לפורים הקרוב- תחשבו על זה, בבקשה!

😊

מוזמנים לחשוב, להגיב ולשתף❤

שירן אריכא מדריכת הורים ויועצת זוגית ומשפחתית

מוזמנים אלינו לקבוצה הסגורה שמלאה בטיפים, תכנים ומענה אישי לומדים הקשבה – הורות וזוגיות

שירן פריד אריכא, מדריכת הורים ויועצת זוגית ומשפחתית
שירן פריד אריכא, מדריכת הורים ויועצת זוגית ומשפחתית בוגרת המסלול של מיכל דליות בגישת אדלר, מטפלת בהדרכת הורים למתבגרים בגישת "התנגדות לא אלימה" NVR פרופ' חיים עומר, בוגרת מכון אדלר להדרכת הורים לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, בוגרת מכון "פתרונות", ייעוץ זוגי וגישור, מכהנת כרכזת בצוות ההנהלה של "האגודה הישראלית לייעוץ זוגי". בימים אלו לומדת בתוכנית "הכשרת מאמנים" באונ' בר אילן.

Leave a Response

חיפוש גני ילדים