קליטה והסתגלות בגן ילדים – לא מה שחשבתם

והנה תחילת השנה שבה ומתדפקת על דלתנו… כל הורה זוכר את התחושות מהיום הראשון בגן או בבית הספר.
את ההתרגשות והציפייה מלווים גם חששות, פחדים וחוסר ידיעה לגבי מה צפוי לילד שלו, איך יקבלו אותו ואיך הוא ישתלב בכל המארג החברתי הרגיש.
אבל מה קורה לנו, ההורים, בתוך תהליך הקליטה של ילדינו, עד כמה יש לנו חלק בהצלחתו?
מהי רמת ההשפעה שלנו במודע ושלא במודע?
מסתבר שלא רק הילד חווה קשיי הסתגלות וקליטה, גם אנחנו. וההשפעה שלנו גדולה ומכרעת.
מסתבר שאנחנו משפיעים, ולא מעט…

שיחות הלקופטר מעל ראשי הילדים
לילד חושים וסנסורים מחודדים ורגישים מאד.
ילדים מסוגלים לדעת אם אנחנו לחוצים, שמחים, עצובים, מבוהלים וכד’…
תוסיפו לזה שיחות בנושא (ולעיתים בשפות זרות, כאילו הילד לא מבין), בנוכחות הילד, עם בני הזוג,
עם חברים, עם המשפחה המורחבת… תוסיפו לזה, לעיתים גם בכי וחרדה (שלנו)
והרי לכם ילד מפוחד, חושש ודואג.

מה כן?
שיחות זה נהדר. שיחות מקלות ועוזרות לעבור משברים ורגעים לא פשוטים. חשוב שהילד ישמע אתכם. דברו איתם. שתפו אותם. ספרו להם. ספרו להם שאתם משתפים את הקרובים לכם כי גם אתם רוצים לקבל עצה טובה. אל תדברו בשפה זרה, אל תפסיקו את השיחה כשהילד נכנס לחדר. דברו בטבעיות, ובכך תעבירו לו את המסר שזה בסדר להרגיש את כל התחושות הללו וללקט עצות ומידע מחברים ומשפחה.

והילד הזה – הוא לא אני
אחד הדברים המשמעותיים אך גם הקשים ליישום בהורות, היא היכולת להפריד ולראות בילדיי ישות נפרדת ממני.
הרבה פעמים אנחנו “מנכסים” אלינו את מה שעובר הילד, והתגובה שלנו, במקום להיות עניינית, שקולה ובוגרת, הופכת לתגובה אמוציונאלית ורגשית. 
זה קורה לרוב, ברגעי משבר, כשההסתגלות והקליטה בגן היא אחת מהם.
הורים רבים הלחוצים מתהליך הקליטה של ילדם בגן, מדברים בעצם מהמקום האישי שלהם, מנסיון העבר ו/או הילדות שלהם, והרבה פעמים משליכים את הפחדים שלהם על הילדים.
הילד עלול לקלוט את הפחד והלחץ של ההורה, דבר שעלול להקשות על תהליך הקליטה הפרטי שלו.

מה כן?
מודעות. נסו לזהות את הרגשות האלה כשהם עולים אצלכם, כשהצלחתם – תוכלו לעצור את האוטומט התגובתי שמגיע איתם, ולשים אותם בצד. הם שלכם. הם לא של ילדכם.

רחמים – הביתה
פנתה אליי אחת האמהות בבכי ושאלה אם הילד שלה ימשיך לאהוב אותה, כי היא צריכה לשים אותו בגן ולהישאר עם התינוק בבית. סיפרה כמה קשה לה להיפרד מהגדול, עכשיו, כשהוא הולך לגן.
בכתה כשסיפרה. שהיא מרגישה כאילו היא נוטשת אותו בשדה קרב קשה, ובוחרת להישאר עם הקטן בבית, למרות שהיא רואה ויודעת שהוא זקוק לגן ולחברת ילדים.
כשאנו מרחמים על הילד, אנחנו נופלים לבור ההזדהות והאשמה עצמית, ולא יכולים לעזור לו.
אמת. הימים הראשונים הם לא קלים. ילדינו חווים קושי וכאב, אבל אנחנו רשת התמיכה עבורם.
אנחנו יכולים לעודד אותם לעבור את זה.

מה כן?
הילדים מתחילים מסגרת חברתית. תשמחו בשבילם. זה שלב חשוב וקריטי בהתפתחות שלהם. אל תרגישו שאתם עושים להם עוול, אל תרחמו עליהם. הם אמורים להתפתח ולגדול. אל תסתכלו רק על ספטמבר, שהוא חודש לא קל וגדוש אמוציות. תסתכלו על השנה כולה. ילדכם עומד לגדול ולהתפתח, ללמוד וליצור, למצוא חברים ועניין וזה כל כך מרגש ומשמח.

שימו לב לאפקט המראה
הבעות הפנים שלנו וטון הדיבור מעבירים מסרים סמויים לילדים. כשאני פונה לילד בטון מרחם ומייבב: “אוי, מתוק שלי, אל תבכה, אמא עוד מעט תחזור”, מבלי משים אני מעבירה מסר של אומללות והצדקה לרגשות הללו שהוא מרגיש. התוצאה: הבכי יגבר והילד ייצמד אליי יותר.

מה כן?
היו אמפתיים ורגישים. אמרו לו: “אנחנו צריכים ללכת, וסומכים עליך שתצליח להנות בגן. אני יודעים שזה לא קל. גם לנו קשה להיפרד ממך, אבל אנחנו סומכים עליך שיהיה לך יום מוצלח”, משפט כזה מעביר מסר של בטחון ואמונה בילד וביכולותיו.

נפגשנו כך
רובנו, כשמגיעים לאסוף את ילדיהם, שואלים את הגננות: איך הוא היה היום? מה הוא אכל? כמה אכל? עם מי שיחק? רגע. שניה.
תיפגשו עם הילד. שתפו אותו בתחושות שלכם: שהתגעגעתם אליו, שחשבתם עליו היום, שפתאם ראיתם משהו ונזכרתם בבילוי משותף שהיה לשניכם יחד, ועוד…
אל תתנו לו את התחושה שעליכם “לאסוף” עליו מידע.
את כל המידע החסר אתם יכולים לקבל מהמורות והגננות באופן פרטי בטלפון. זמן הפגישה שלכם עם הילדים, הוא כל כך מיוחד ואינטימי, שחשוב למצות אותו עד תום. שום מידע לא יברח.

ולמרות כל אלה, בל נשכח – אתם ורק אתם, מכירים הכי טוב את ילדכם ויודעים לעזור להם להיפרד בצורה הטובה ביותר. לכן, כדאי לייסד טקס פרידה קבוע שיעזור לילד לתחום את הגבול: נשיקה, נפנוף לשלום דרך החלון או כל דבר אחר. כמו כל טקס, כוחו בכך שהוא קבוע וחוזר על עצמו מדי יום באותה המתכונת.
הציפייה לו והשגרה שבו מרגיעות.

ומעל לכל כדאי לזכור:
זה הרגע שבו, אנו המבוגרים, צריכים לגייס את נסיון החיים שלנו מהתחלות חדשות, כדי להעביר לילדינו מסר אופטימי שבסוף, הרוב הגדול מסתגל ונקלט בהצלחה.
ובעוד זמן קצר נקום כולנו אל התחלה חדשה אחת מיני התחלות רבות אחרות.

שנה טובה ומוצלחת
רווית

רווית רביב, מדריכת הורים ומנחת צוותי גנים
מומחית לגני ילדים ומשפחה, מכון אדלר. מובילת התכנית "אדלר בגן", תכנית רב מערכתית הפונה לכל קהילת הגן: הורים-ילדים - צוות, שמטרתה להטמיע ערכים חברתיים ואישיים בגן הילדים כמו: עידוד, שיתוף, אכפתיות, נתינה ועוד

Leave a Response

חיפוש גני ילדים