כשאני חושבת על סצינות מוכרות בהן מבוגרים קוראים ספרים לילדיהם, חולפים על פניי זכרונות רבים – חלקם אישיים, כנכדה או ילדה שקראו לה סיפור, או כאמא שמקריאה לילדיה, וחלקם בנאליים, פחות אישיים, קשורים לסרט כזה או אחר, לתכנית טלוויזיה כזו או אחרת. מה שבטוח, הוא שעצם הסצינה של הקראת סיפור כמעט תמיד מעוררת חוויה רגשית, שפעמים רבות קשורה לילדות המוקדמת שלנו או לרגעים אינטימיים שחלקנו עם דמויות משמעותיות בחיינו. בימינו הקראת סיפורים לילדים נחשבת לא אחת לחלק כמעט טבעי ובלתי נפרד מההורות, ונדמה שבמקומות רבים ניתן לשמוע על הנושא ועל חשיבותו.

אז למה הקראת סיפורים כל כך חשובה ומשמעותית?

ניתן לבחון את הנושא משני היבטים התפתחותיים עיקריים.

בפן הקוגניטיבי – שכלי – הקראת ספורים יכולה לפתח את שפתם של הילדים, להעשיר את אוצר המילים שלהם ולשפר הבעה והבנה שפתית בעולם שלנו, שחותר לא אחת לצמצום המלל והעדפת אייקונים ואימוג’י. הילדים יכולים להרחיב כך את הידע הכללי שלהם, לפתח סקרנות ודימיון, להבין טוב יותר רצפים והקשרים, להרחיב את החשיבה, ולפתח יכולות של קשב, התמדה ועיכוב תגובה. כמובן שקיימים בהקשר זה גם חלקים דידקטיים דוג’ שיפור מיומנויות של קריאה וכתיבה או הבנת משמעות סמלים חזותיים שונים המופיעים באיורים.

בפן הרגשי – פסיכולוגי – הקראת סיפורים משמעותית לפיתוח הבנת כוונות, רצונות ומחשבות שלנו ושל האחר. הילד יכול להבין טוב יותר מה עובר עליו או היה עשוי לעבור עליו במצבים שונים המוצגים בסיפור, וכן להתחבר לרגשות ולמחשבות של אחרים, הגם ששונים ממנו. הדבר חשוב לשם פיתוח סגנון חשיבה פחות אגוצנטרי ושיפור הרגישות והאמפטיה לאחרים. באמצעות הסיפורים הילדים יכולים לפתח שיח והבעה רגשית, ולהיחשף למנעד רחב של רגשות. הם יכולים לשפר יכולות לפתרון בעיות וקונפליקטים וכן אסטרטגיות להתמודדות. בנוסף, כחלק מהצורך של כל אדם לחוש חווית “תאומות” (ש”הוא לא לבד”), הילדים יכולים להזדהות עם דמויות שונות, לחוש פחות בודדים, ולחוש שחוויותיהם הפנימיות “נורמאליות”, שהם “אנושיים”. מעבר לכך, כחלק מ”טקס ההקראה” – מתמלאות פונקציות של תחושת ביטחון ויציבות עבור הילדים, וכן תחושה של קשר קרוב ואינטימי, מרחב בטוח לשיח ולהכלה. ילדים מתקשים פעמים רבות לשתף ברגשותיהם באופן ישיר, וספרים, בדומה לעולם המשחק,  יכולים לתווך את חוויתם הרגשית.

נוכל לבחור ספר בהתאם לנושא שמעסיק את ילדינו, ובהתאם ליכולת שלו לדבר ולעסוק בנושא. אם הוא אינו בשל לעסוק בנושא ישירות, ניתן לבחור ספר שגיבוריו הם חיות, דבר היוצר הרחקה מסויימת. בעת ההקראה ניתן לב אם הילד מבקש מאיתנו להפסיק לקרוא ולעצור, דבר שעשיו להעיד על חוסר המוכנות שלו לגעת בנושאים מסויימים. בשיח באמצעות סיפורים – הקרובים למצבים הרגשיים שחווים הילדים –  הם יכולים להביא את עולמם הפנימי באופן מעמיק ובה בעת תוך תחושת ביטחון ושמירה: הסיפור, לכאורה, מספר על “מישהו אחר”, לא עלי. באופן זה, יכולים הילדים לדבר באמצעות הסיפור באופן השלכתי: הם מדברים על הדמויות בסיפור ואליהן ובאופן זה בעצם מדברים על עצמם ועל עולמם הפנימי. צורה כזו של שיח לא מאיימת, ומפתחת את היכולת של הילד להבין את עולם הרגשות – שלו ושל האחר, הבנה שהיא, יחד עם חלק לא מבוטל מהנקודות שצויינו לעיל –  הבסיס לפיתוח של יכולת לוויסות רגשי.

“אבא סיפור
אנ’לא יכול לישון
ירח מסתכל לי בחלון
עוד מעט אני אהיה
גדול יותר מדי
אז אבא עוד סיפור אחד ודי” (יהונתן גפן).

קריאה מהנה!

 

שלום אני גלי, ואני פסיכולוגית חינוכית מומחית ומתמחה בפסיכולוגיה התפתחותית. אני עובדת בשירות הפסיכולוגי-חינוכי בבת ים, ומרכזת בו את תחום הגיל הרך. בנוסף אני עובדת במכון להתפתחות הילד של קופת חולים ״כללית״, ומטפלת בקליניקה פרטית בחולון בפעוטות, ילדים ומתבגרים. מבצעת טיפולים פרטניים ומשולבים הורה-ילד, הדרכות הורים ועורכת אבחונים פסיכולוגיים ופסיכו-דידקטיים. פסיכולוגית מייעצת בקבוצת הפייסבוק נפש הילד - ייעוץ פסיכולוגי להורים

Leave a Response

חיפוש גני ילדים