הורות לגיל הרך

בעיניי, חיפוש גן והמעבר למסגרת נוגע בשאלות של 'בית'.. באופן לא מודע, אנחנו שואלים עצמנו מה המשמעות של בית עבורנו? כמה מזה אנחנו מצליחים לספק לילדינו במרחב הבית שלנו? והאם אכן קיים גן כזה שיהווה 'בית שני' ושותף אמיתי שלנו ההורים בהקניית המרחב הזה לילדים שלנו? מרבית ההורים בבואם לחפש גן יבקשו מקום מכיל, שרואה את הילד/ה כאינדיבידואל, מעניק לו/ה

עקרון מס' 1 - ליצור הקשרי שינה: תינוקות וילדים אינם מבינים את משמעות הזמן ולכן תפקידנו לעזור להם להבין זאת. נוכל לעשות זאת ע"י אמצעים מלאכותיים שיכולים לסמן להם וליצור אצליהם הקשרי שינה שיובילו לשינה טובה יותר. למשל: הקשר שינה למיטה - חשוב שילד ירגיש שטוב לו בחדר ובמיטה שלו. לכן לא מומלץ לשלוח ילדים לחדר לעונש, אלא לתת להם לשחק

פגשתי הורים מאוד יצירתיים: הורים שאומרים לילדים שלהם משפטים מגוונים, כמו: "לך תחפש בית אחר". "לא תמצא משפחה יותר טובה מאיתנו". ויש הורים שאומרים "בוא, אני אעזור לך לארוז את התיק". יש הורים שמתעלמים לגמרי מהאמירה, מאפשרים לילד לצאת מהדלת ולעשות את שלו. ויש הורים שנשארים חסרי אונים ופשוט לא יודעים מה לעשות. אני רוצה להציע לכם אפשרות אחרת: כשילד

אז שניה, תנשמו עמוק. קודם כל תזכרו שאתם לא לבד. זה קיים בכל המשפחות. אני הולכת להעניק לכם עכשיו חמישה טיפים שיעזרו לכם לעבור את המריבה הבאה של הילדים שלכם, קצת יותר טוב מהפעם הקודמת. בשלב הראשון, תשאלו אותם: אתם רבים או משחקים? רוב הסיכויים שהם יגידו לכם שהם משחקים. התפקיד שלכם הוא לאפשר להם את זה ולזכור שהמשחק הזה

ישבתי עם חברה קרובה לקפה. היא הייתה נסערת למדי בשל אירוע שקרה בעבודה. ישבה מולי ודיברה. תוך כדי השיחה, החלה לבכות. ואני הרגשתי את העצבים עולים ואמרתי בתקיפות: ״די, די, די לבכות... אבל למה את בוכה? אין סיבה לבכי... תעצרי את הבכי. תעצרי, אני לא מבינה אותך...״ *** הזוי, נכון? עד כמה הזויה נשמעת לכם הסיטואציה הזו? אז נכון שלחברה

רוב ההורים משתדלים להקנות הרגלי אכילה בריאים לילדיהם. כשהילדים עדיין במסגרת הביתית וההורים הם אלה שאחראים לתפריט, הם מרגישים שהשליטה על תזונת הילדים נמצאת בידיהם. אבל יום בהיר אחד הקטנטנים גדלים והולכים לגן. בשלב זה הורים רבים חוששים שההחלטות התזונתיות בגן לא יעלו בקנה אחד עם הגישה שלהם, והם מנסים להשפיע דרך הגננת על תזונת הילדים בגן או להיפך, פשוט

 כל כך הרבה הורים הגיעו אלי בשנים האחרונות עם קשיי פרידה של ילדיהם בבואם מדי בוקר למסגרת החינוכית, דואגים ומוטרדים ומחפשים מענה. היכולת של ילד להיפרד קשורה לפיתוח הנפרדות, קשורה ליכולת של ההורה להציב גבול וליכולת של ילד לסמוך על ההורה. פרידה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, היא לא מכוונת להרע, ולהורים יש משקל גדול באופן בו הם פועלים ובמסרים

ריבים בכלל וריבים בין אחים בפרט התקיימו מאז ומעולם, מריבות בין אחים הן חלק ממרקם יחסים מגוון ומורכב המתקיים בין אחים במשפחה. על מה רבים? על משאב אחד ששניים (או יותר) מעוניינים בו, לדוגמא: טלוויזיה, מחשב, משחק, בכורה, אהבה, יופי, חוכמה, על אהדת ההורים וכו'. אולי זה נשמע מוזר אך גם במריבות הילדים מרוויחים. לומדים לעמוד על שלהם, לנהל משא

תחרות עם האם, זה לא דמיוני האב הוא האהבה הראשונה בחיי הילדה. בשנתיים הראשונות לחייה, האב מאפשר לבת להתייחס ל"אחר" (עוזר בבניית הזהות הנפרדת מהאם). על פי גישתו של פרויד, קשר אב-בת הינו אחד מהיסודות להתפתחות הנטייה המינית של הבת בחייה הבוגרים. הקשר מעניק את היסודות לתהליכי ההתפתחות הרגשיים והחברתיים של הבנות, נפוץ מאוד לשמוע ילדות קטנות אומרות: "אני החברה של

ברמת השיח- דברו איתם על מה נעים להם ומה לא, דברו איתם על עוצמות (קול, מגע), תדגימו את העוצמות הללו ותשקפו את התחושות שלהם כתוצאה מכך. ברמת הפרקטיקה- תציגו בפניהם אופציות שונות להירגעות ותתרגלו איתם ,תחילה בזמני רגיעה וויסות ובהמשך גם בזמנים סוערים. אפשר ומומלץ להשתמש בעזרים מוחשיים ( "קופסת הירגעות", "מד עצבים", פרצופי רגשות מתחלפים וכו'....) וכדאי גם לשתף

**טייק 1** היא ישבה מולי. אמא צעירה לשני בנים בגילאי 5 ושנתיים. הבן הגדול, רכושני מאד. שתלטן. מנהיג. בגן הוא זה שמחליט מי ישחק איתו, כמה ישחק איתו ובאיזה משחק ישחק. - אבל, תקשיבי – המשיכה – אם הוא ימשיך להיות כזה שתלטן, אם הוא לא ילמד לוותר ולהתפשר, מה שיקרה בסוף, זה שאף אחד לא ירצה להיות חבר שלו

באחד מהגנים שאני מדריכה, יצא לי לראות השבוע חגיגת יום הולדת. אחת מהברכות שברכו שם את הילד היתה: "שתמיד תקשיב ותשמע בקול אבא ואמא"... ברכה נורא יפה עם ערך רב. אבל למי היא בעצם מכוונת? את מי אנחנו מברכים? לא את הילד..... ברכה כזו היא שיר הלל להוריו.  הם החכמים, היודעים, הם אלה שיכולים הכל, גם את הדילמות והמצוקות וטרדות

מה זה חינוך מונטסורי? הנחתה הבסיסית של ד"ר מונטסורי והוגי דעות נוספים בחינוך הפרוגרסיבי הייתה, שהאדם הוא יצור לומד מטבעו. בהיותו כזה הוא אינו לומד באמצעות אדם אחר אלא באמצעות הניסיון. רצון זה ללמוד (ואין הכוונה רק ללימוד אקדמי), במידה ויטופח, יתקיים באדם שנים לאחר שיסיים את בית הספר. מכאן שתפקידו של המבוגר לדעת איך לנתב את התשוקה ללמידה לטובת

כשבן חצי שנה מצמיח שיניים באופן טבעי בעת היניקה הוא נושך ואינו מבחין בין השד של אימו לצעצוע או נשכן. איך הוא לומד להתחשב באימו? כשהאם שננשכה מגיבה מיידית בהרחקתו, היא מעבירה מסר: אני מכבדת את גופי ואתה צריך להתאים את עצמך אלי. אלה הגבולות שלי! והתינוק? לומד  לווסת את עצמו ולא לנשוך את האם, לומד את גבולות הכוח שלו,

  # פרק א' הרגזתי אותך היום, אמא. השתוללתי וצעקתי. זרקתי את האוכל על הרצפה, לא רציתי לבצע את המטלות שלי, הצקתי לחתול, הצקתי לאחותי והצקתי לך. הרגזתי אותך היום. ורציתי לכפר. רציתי להתחיל מחדש. ולא ידעתי איך... כעסת עליי, נופפת לעברי באצבע וצעקת: "תבקש סליחה! אני כועסת. עד שאתה לא מבקש סליחה, אל תבוא אליי, תישאר בחדר. כשתחליט להתנצל,

עבור הורים רבים המחפשים את המסגרת הראשונה עבור ילדם, העובדה כי לא יהיו שותפים להתפתחות היומיומית, הכל כך משמעותית בשנים הראשונות לחייו, מעוררת חרדות. שאלות רבות מתעוררות: האם יש גיל נכון להכניס ילד לגן? מה חשוב לחפש בגננת לגיל כל כך צעיר? כיצד נוכל להיות שלמים כי הגן שבחרנו אכן נכון עבורו? לפני שאנסה לענות על השאלות הללו אסביר תחילה

מעבר לכך שמשחקם של הילדים מהווה תכופות עבורכם ההורים זמן פנאי לעצמכם או לחילופין, הצגה מצחיקה לצפות בה, עבור הילדים מדובר באלמנט התפתחותי חשוב מאין כמוהו. ולמרות שמדובר בתהליך טבעי, לכם ההורים תפקיד חשוב כמעודדי משחק והתפתחותו. תוהים כיצד למלא את התפקיד הזה? קבלו 4 טיפים ישימים.   אז מהו משחק בעצם? מדובר בתופעה אוניברסלית שמתקיימת על פני כל התרבויות והתקופות

כולנו מודאגים וחוששים מהימים הראשונים של ההסתגלות לגן, זה טבעי. לא קל לנו כהורים לשים את הילד בגן ולצאת לעבודה כשהילד נשאר בידיים של מישהו אחר. אין לי ספק כי כל אחת ואחד מאיתנו  מוצף במחשבות ...כגון: האם יתייחסו אליו כראוי?  האם יראו אותו? יקשיבו לו? יענו על הצרכים שלו?  איך יספיקו להתייחס אליו כשיש עוד הרבה ילדים בקבוצה?  ואם