הורות לגיל הרך

החזרה לשגרה אחרי החג היא קשה, זה אומר להתחיל ולהניע את עצמנו מחדש, ליזום, לפעול ולתפקד. וזו מחשבה מאוד חשובה, כי אם לנו כהורים החזרה לשגרה קשה - אז שווה לעצור ולחשוב - כמה היא יכולה להיות קשה בשביל הילדים שלנו. חזל"ש!!! תודו בזה, גם לכם היה קשה לחזור לשגרה אחרי חופשת פסח? רובכם מהנהנים עכשיו, אני יודעת. אז אני

הימים הקרובים מעמידים אותנו בהרבה סימני שאלה. לא להכול יש לנו תשובות, לא כהורים ולא כמבוגרים. אלו ימים שבודקים את היחסיות שבחיים שלנו, ימים שיכולים לטלטל את ההסתכלות על החיים, והם יכולים גם להעלות שאלות על מה זה בשבילי להיות ישראלי או יהודי בימים אלה. כהורים, אלו ימים שלא קל להיות בהם הורה. עולות שאלות כמו – איך זה היה

חופשת פסח כבר באוויר ורבים מאתנו מתכננים את הבילוי המשפחתי. חופשה משפחתית יוצרת זיכרונות וחוויות של ביחד אך יכולה גם להיות מקור לריבים ותסכולים... כדי להיערך נכון ובצורה הטובה ביותר כדאי להתכונן בהתאם 😊 "זאת הפעם האחרונה שאני נוסע אתכם לטיול, אני מצטער על הרגע. עושים בשבילכם, דואגים לקחת אתכם למקומות הכי יפים ומושקעים ואתם בכלל לא יודעים להעריך. כמה

בכל בחירה יש ויתור, לא הבחירה היא שכואבת, אלא הויתור שכרוך בה. רוב הקשיים ו״המלחמות״ שלנו עם הילדים, הם בגלל התסכול שהם חשים בעקבות הויתור. אם נרצה או לא, אם במודע או שלא, בכל רגע נתון אנחנו בוחרים: אם להרים או להוריד את היד, מה לאכול, כמה לאכול, אם לקום בבוקר מהמיטה או להישאר בה, אם ללבוש את הג’ינס הכחול

אנו יודעים שאופיו ועתידו של הילד נקבע במידה רבה במהלך השנים הראשונות לחייו.אז על אלו ערכים אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו? ואיך ניתן להם מספיק כלים להתמודד עם "החיים שבחוץ"? האם אפשר להגיע למצב שבו אנו ההורים רגועים לגבי עתידם של ילדינו? האם זה באמת אפשרי? הבת שלי, בת 22, עברה לגור בעיר הגדולה, שכרה דירה עם שותפים ועובדת כמלצרית

בבוקר פורים אפשר לראות אותם ברחובות העיר, כמו פטריות אחרי הגשם, ילדים קטנים וגדולים, מחופשים בשלל צבעים ובדים, פניהם נרגשות בדרכם אל מסיבות הפורים השונות. מה יש בפעולת ההתחפשות בפורים שמעוררת לרוב התרגשות גדולה? והאם רק בפורים אנו עוטים על עצמנו מסיכות...? פעולת ההתחפשות מוכרת לא רק מפורים. לרבים מאיתנו, הורים לילדי גן, ישנו ארגז תחפושות בבית ופעמים רבות ילדינו

של מי האחריות בחג פורים על השמחה של הילדים שלנו? האם זה בשליטתנו ההורים שיהיו שמחים בפורים? של מי החג הזה בעצם? בשביל מי הוא? ובמי פה מדובר? בי או בילד שלי? חג פורים זו הזדמנות מצויינת להבין שאין לנו שליטה על השמחה של הילדים שלנו. קראו את המאמר של דפנה וגם טיפים לחג פורים עם הילדים במהלך השבוע הקרוב

למה כל כך קשה לנו כאימהות להגיד – עכשיו אני!בשיחותי עם אמהות בחופשת לידה, הרבה פעמים עולה הקושי שלהן לפנות זמן לעצמן. חופשת הלידה יכולה להפוך לתקופה שבה תעניקו לעצמכן חוויות חדשות, מלמדות ומפתחות אישית וגם תוכלו לעשות דברים שאתן אוהבות. אחד הדברים שאני ממליצה בחופשת לידה הוא להצטרף לקבוצת אמהות.בשיחה שקיימתי עם אמא בחופשת לידה הצעתי לה להצטרף לקבוצת

בעבר היינו חלק משבט, מחמולה, הייתה חניכה והיה ליווי צמוד במעבר המשפחתי מזוג להורים. היום אין תהליך חברתי שכזה והכל נעשה רחוק ועצמאי יותר. אז מה אפשר לעשות כדי לצלוח את השינויים המשפחתיים? כמה אתם קרובים או רחוקים ממשפחות המוצא שלכם? קחו נשימה ובואו רגע נדבר על זה. המעבר להורות וראשית ההורות מעט מבלבלים בכל מה שקשור לקרבה או למרחק

מה התפקיד שלנו ההורים בגידול וחיבור הבנות שלנו לרגשות ולרצונות הפנימיים שלהן? אם חשוב לנו לגדל את בנותינו שיהיו נשים שמחוברות לרצונות שלהן, שידעו לפעול ולחתור לספק אותם, נשים שלא יחששו לומר: "לא רוצה", או "לא מתאים לי".... אזי לנו כהורה, כאמא, כאשה, יש תפקיד חשוב ומשמעותי בכל התהליך הארוך הזה, כבר היום.  אני מזמינה אתכן לקרוא את הפוסט שכתבתי

חג ט"ו בשבט הגיע וזו הזדמנות נפלאה לחגוג יחד עם הילדים את החיבור לאדמה ולהשיב לה על כל מה שהיא נותנת ומאפשרת לנו בחיי היום יום. שמי יותם קפלן, גדלתי ביוקנעם המושבה, אני חי ונושם את האדמה כל חיי ומעל 10 שנים עוסק בתחום תכנון והקמת גינות ולחג ט"ו בשבט משמעות מיוחדת עבורי. כשחגגתי לראשונה את החג עם יובל הבן

פ-ו-ר-י-ם 1990:  איזה חג ! חג גדול לילדים (וליהודים). זוכרת אותנו בתור ילדים, איך היינו מתרגשים לקראת *היום* הזה, מחכים כל השנה ל *יום* הזה, מכינים תחפושות מושקעות, איפור, אביזרים, חושבים, יצירתיים, הכל מתוקתק, מדוייק עד הפרטים הכי קטנים - ובעיקר את תחושת הציפייה ל *יום* הזה. אני זוכרת שאחיי ואני היינו מקדישים אחה"צ שלם לקנייה ואריזה ייחודית ומושקעת של

הטבע האנושי מאופיין בשאיפה להתפתחות, להתגברות ולהגשמה. האדם מסוגל להתגבר כמעט על כל מכשול, ולהמשיך לחתור בתנועה מתמדת ממצב של מינוס למצב של פלוס. קיים מכשול אחד עיקרי אשר חוסם את המאמץ, ואת הכמיהה להגשמה. מכשול אשר מצמצם את התנועה, גורם לנסיגה ולזהירות יתר והוא – הפחד מפני אובדן תחושת הערך שלנו, או בשמו הנפוץ יותר, הפחד מכישלון. אם נצפה

הרבה הורים לילדים עם קשיים מאובחנים או שלא מאובחנים,  מתמודדים עם השאלה הזו בימים אלה ממש (מרביתם התחילו לחשוב עליה כבר לפני מספר חודשים, אבל זו שאלה שנהפכת ליותר רלוונטית בתקופה זו של השנה), כאשר בפברואר אנשי החינוך השונים (תלוי באיזה גיל מדובר) מתחילים לדבר על הנושא הזה עם ההורים של הילד. בעולם אוטופי הייתי אומרת לכל ההורים לשלב, כי

החלטתם שהילד מוכן לגמילה מחיתולים ? איזה כיף! לא בטוחים אם זה הזמן הנכון להתחיל בגמילה? מזמינה אתכם לקרוא את הפוסט הקודם שלי: מתי הזמן הכי נכון להיפרד מחיתולים. גמילה מחיתולים הוא שלב משמח ומשמעותי במעבר של הילד שלכם מינקות לילדות. ארזתי לכם את עשרת הדברים שתוכלו לעשות ולא לעשות על מנת לייעל את התהליך ולדאוג שיעבור בצורה הטובה והפשוטה

זה לא תלוי בעונות השנה אם תשאלו אותי וגם לא ממש בגיל של הילד (ברור שיש טווח גילאים סביר לתהליך ואם הילד לא מראה שום עניין בדבר עד גיל מסויים יש מקום להתערבות שלנו) אז מה בכל זאת צריך שיקרה על מנת שנדע שהגיע הרגע הנכון? לא ממש ברור איך הביטוי 'גמילה מחיתולים' השתרבב לכל הסיפור הזה, הרי הילד לא

סיפור על פחד, על תחושת חוסר, קושי. סיפור על חשש לא לתת לילדים את מה שהם מבקשים, רוצים. פחד לגדל אותם בתחושה של "אין, של "ריק". פחד מאכזבה. פחד לגרום להם לא לאהוב אותנו. מה יקרה אם לא יקבלו את מה שרוצים? מה יקרה אם ירצו חדר לבד, אבל אין לנו אפשרות לעבור לבית גדול יותר? מה יקרה אם לא

אנחנו במלון. אחת הנכדות בת תשע, בוגרת, חכמה, בטוחה בעצמה. אחותה  בכתה א', חכמה , רגישה בקיצוניות ורק מחפשת את קירבת אחותה. הגדולה יושבת עם אייפד ורואה תכנים, שמעניינים אותה והאחות באה לשבת ולראות איתה.  הגדולה לא מוכנה שתשב ותצפה איתה. במשחק עם חברים הגדולה מתייחסת בהשפלה לאחותה ו"מעיפה "  אותה מהקבוצה. הקטנה מגיעה בוכה ומושפלת. הגדולה נקראת לשיחה עם