יחסי אחים בגיל הרך – למה זה נראה כל כך סוער, ומה באמת קורה שם

יש רגעים בהורות שבהם נדמה שהבית מוצף בעוצמות. צעצועים נחטפים, דחיפות קטנות הופכות לבכי גדול, ואתם מוצאים את עצמכם מתערבים שוב ושוב ושואלים בשקט: איך זה יכול להיות? הרי אנחנו מגדלים באהבה.

יחסי אחים בגיל הרך מפתיעים בעוצמה שלהם. ולא בגלל שיש כאן בעיה, אלא דווקא בגלל שיש כאן קשר.

השאלה שהורים שואלים את עצמם
האם זה נורמלי שהם כל הזמן רבים? האם אנחנו צריכים לעצור כל עימות? ואולי אם נלמד אותם לשתף ולהסתדר, זה פשוט ייעלם?
מאחורי השאלות האלו יש לרוב פחד עמוק יותר – שמשהו בקשר ביניהם נפגע, או שאנחנו לא מצליחים “לעשות את זה נכון”.

מה קורה לילד באמת
בגיל הרך, ילדים עדיין לא מחזיקים יכולת רגשית של יחסים הדדיים. הם לא רואים את האח או האחות כשותף, אלא כמי שמתחרה על משאב קריטי – הקשר עם ההורה. עבור פעוט, תשומת לב הורית היא לא מותרות. היא תחושת קיום. וכשנולד אח נוסף, או כשהאח גדל ותופס יותר מקום, נוצרת הצפה:
– קנאה
– תסכול
– פחד לא מודע להיעלמות
– תגובה גופנית ישירה – דחיפה, חטיפה, נשיכה
זה לא חוסר חינוך – זו שפה התפתחותית.

מה זה מפעיל אצל ההורה
הריבים בין האחים נוגעים לנו בנקודה רגישה. הם מעוררים אשמה, חוסר אונים ולעיתים גם זיכרונות אישיים מהילדות שלנו. הרבה הורים מוצאים את עצמם: ממהרים לבחור צד, מנסים להיות “הוגנים” בכל רגע או מנסים לעצור כל קונפליקט מיד אבל הרצון להרגיע מהר, לעיתים דווקא מחריף את המצב.

מה לא עובד בדרך כלל
להשוות בין האחים, לצפות לשיתוף ספונטני, לדרוש מהבכור להיות “מבין” לנהל משפט במקום סיטואציה להטיף בזמן שהרגש גועש בזמן סערה רגשית, אין למידה. יש רק צורך בהגנה וויסות.

מה כן אפשר לעשות
– לעצור פגיעה פיזית בשקט ובנחישות
– לתת שם למה שקורה בלי שיפוט: “קשה לך עכשיו”
– לאפשר מרחבים נפרדים כשצריך ליצור רגעים קטנים של קשר אחד על אחד
– לזכור שלא כל ריב דורש פתרון
המטרה בגיל הרך אינה ללמד אחים להסתדר, אלא לעזור להם לעבור רגשות מורכבים בתוך קשר.

המסר החשוב באמת
יחסי אחים לא נבנים דרך שקט תמידי. הם נבנים דרך חיכוך שמוחזק בנוכחות בטוחה של מבוגר. ריב בין אחים בגיל הרך הוא לא סימן שמשהו התקלקל. הוא סימן שיש כאן קשר, רגשות, ותהליך. והתפקיד שלנו אינו למנוע את העוצמות, אלא להיות אלו שמחזיקים את המרחב עד שנוצרת רגיעה.