בעבר היינו חלק משבט, מחמולה, הייתה חניכה והיה ליווי צמוד במעבר המשפחתי מזוג להורים.
היום אין תהליך חברתי שכזה והכל נעשה רחוק ועצמאי יותר.
אז מה אפשר לעשות כדי לצלוח את השינויים המשפחתיים?

כמה אתם קרובים או רחוקים ממשפחות המוצא שלכם? קחו נשימה ובואו רגע נדבר על זה.
המעבר להורות וראשית ההורות מעט מבלבלים בכל מה שקשור לקרבה או למרחק מהמשפחה המורחבת.
מצד אחד, אנחנו רוצים תמיכה, עזרה, קרבה, עידוד והקשבה של המשפחה הקרובה (הורים/אחים).
מצד שני, מה שיש להם להציע לנו לא תמיד זה הדבר שלו אנחנו זקוקים כעת.
בעבר היינו חלק משבט, מחמולה, הייתה חניכה והיה איזשהו ליווי צמוד במעבר להורות.
היום אין תהליך חברתי שכזה והכל נעשה רחוק ועצמאי יותר.
אז מה כל כך מבלבל פה בעצם?

התחתנתם. מזל טוב! 
כבר מרגע זה הגבולות שלכם אל מול משפחות המוצא אולי התחילו להתערער.
אולי חוויתם יציאה מאיזון וכבר אז הרגשתם שיש לכם צורך להתחיל ולהגדיר מחדש את הגבולות שלכם אל מול המשפחה הקרובה.
בעצם, עד עכשיו היה איזשהו חוזה סמוי ביניכם ובין המשפחה שלכם לאיך היחסים שלכם עובדים.
זה משהו שעבד לכם שנים, הייתה ידיעה לאיך זה עובדים ביניכם, לטוב או לפחות טוב.
אחרי החתונה משהו השתנה – נכנס בן / בת זוג והפכתם לתא משפחתי עצמאי ונפרד. 

מה שלא קרה יחד עם המעבר להגדרה “זוג נשוי” – עדכון של החוזה הסמוי אל מול משפחות המוצא והגדרת הגבולות החדשים.
עכשיו, אתם בטח שואלים מה זה גבול?!
גבול – משקף את הערך שחשוב לכם.
חשוב לכם ערך הכבוד? שיכבדו אתכם? אז הגבול שלכם לדוגמה שלא תאפשרו שיעליבו אתכם, או הגבול שלכם שיכבדו את הזמן הפרטי שלכם כמשפחה ויודיעו לפני שמגיעים.
ולמי אני שם את הגבול בעצם? אז זהו, שזה תמיד מפתיע הורים שאני אומרת להם את זה:
את הגבול אתם שמים לעצמכם! 

מדובר בתהליך בעל שני שלבים:
שלב ראשון – להבין את “הגבול שלי”.
הגבול שלי זה מה שאני לא מוכנה שיקרה פה.
שלב שני – “לשווק את הגבול החוצה”.
חשוב לשווק את הגבול בצורה מאוד מכבדת ונעימה, בסוף הרי המטרה הכי חשובה היא – לא לקלקל את היחסים!
אז נשווק את הגבול הזה לבן/בת הזוג על ידי שימוש ב”מסר אני” (“אתה יודע…מאוד חשוב לי ש…/ אני אשמח אם מול המשפחה שלך….מאוד יעשה לי טוב ש….”).
ונשווק את הגבול גם מול משפחות המוצא בצורה שרואה גם את הצד השני וגם את הכוונות הטובות.

לגבול יש קונוטציה שלילית אבל גבול הינו דבר חיובי מאוד.
גבול מאפשר לכל אחד לדעת את מקומו, מה מצופה ממנו ומה לא, והגבול הוא זה שמאפשר לנו לנוע בחופשיות – בתוך המרחב הקיים.
כן, נכון שזה מפתיע? דווקא הגבול מייצר הרבה חופש, הרבה תנועה ויותר ביטחון. 

תחשבו לרגע מתי קל / קשה לכם יותר לנוע בחופשיות?
כשאתם מגיעים למקום עבודה חדש וגבולות התפקיד ברורים לכם ואז אתם יכולים לעוף על התפקיד בתוך הגבולות המוגדרים? או כשאתם מתחילים עבודה חדשה ולא ברור לכם איפה הגבול עובר?
כנראה ששם אתם תנועו בחוסר ביטחון. 
ביחסים בין בני אדם כשאין גבולות אז המצב הרבה יותר מבלבל ולפעמים נפיץ.
ומה קורה אחרי התרחבות המשפחה וכשנולד ילד?
שוב הגבולות מתערערים וחווים יציאה מאיזון אל מול משפחות המוצא.
הגבולות שהיו די ברורים ויציבים (אחרי שהגדרנו אותם פחות או יותר מחדש לאחר שהתחתנו…) שוב בתזוזה. 
אנחנו כהורים טריים צריכים שוב לחשוב – מהו הגבול שלנו?
עלינו לעבור תהליך מחודש של הבנת הגבולות האישיים –
למה אני זקוק/ה כעת? וממי? כמה קרוב או רחוק? 
זו משימה אישית/ זוגית/ משפחתית מאוד לא פשוטה – שצריך לדבר אותה יחד.
אם עושים אותה נכון היא יוצרת מציאות רצויה ונעימה שכולם יכולים לצאת ממנה מחוזקים ויודעים את מקומם. 
גם המעגל של סבא-סבתא צריכים את ההכוונה עד כמה להיות קרובים או רחוקים.
ייתכן (ורוב הסיכויים) שיש להם כוונות מאוד טובות אך כמו שאומר המשפט – “הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות”, ובסוף מכל הכוונות הטובות יוצא לא טוב… אז תעזרו לעצמכם ולהם.

אני מזמינה אתכם לחשוב בנפרד וביחד כזוג, מה הגבולות שלכם? איזה ערך אישי/ זוגי/ משפחתי הם מקיימים?
שימו לב שייתכן שיהיו התנגשויות בערכים ביניכם – זה הזמן לדבר על זה ולהבין מה חשוב לכל אחד מכם וביחד לבנות את הגבולות המותאמים לערכים ולצרכים שלכם כאן ועכשיו.
בהצלחה!



דפנה יודפת
לחצו כאן לעמוד של דפנה בפייסבוק

דפנה יודפת, מנחת הורים וקבוצות מוסמכת מכון אדלר
היי, נעים מאוד. קוראים לי דפנה ואני אמא של איתי ונועה, נשואה לגל, גרה בתל אביב. מנחת קבוצות וסדנאות להורים בשיטת אדלר, מנחת אימהות בחופשת לידה ובמעבר להורות, מאמנת בהתמחות מטעם מכון אדלר ומתנדבת בעמותת "אם לאם" תל אביב יפו ששמה לה למטרה שאימהות ילוו אימהות. בעלת B.A במדעי ההתנהגות ו- M.A במשפטים.

Leave a Response

חיפוש גני ילדים