כל סוף הוא התחלה חדשה. האומנם?!
בואו נעשה סדר.
סוף ממהותו – הוא קודם כל סוף.
אז לקראת סוף השנה אני רוצה לדבר אתכם על נושא חשוב ורגיש – פרידות…
חשבתם פעם על איך אנחנו מלמדים את הילדים שלנו להיפרד?

בתקופה הזו של סוף השנה הילדים המתוקים שלנו מתמודדים עם כל מיני התמודדויות. להיפרד מהחברים, להיפרד מהגן המוכר, להיפרד מאנשי הצוות והגננת, דמויות שהיו להן מאוד משמעותיות.
השאלה היא – איפה אנחנו כהורים נמצאים בתהליך הזה של הפרידה? מי אנחנו רוצים להיות שם בעבורם? ומה אנחנו רוצים ללמד אותם על פרידות?
זה לא סוד. אנחנו חיים בחברה שמנסה לצבוע את הקשיים וההתמודדויות באופטימיות, שמנסה לדלג על הכאב, שחיה במירוץ אחרי הדבר הבא ושלא עוצרת להתמודד ולעבד את מה שהיה. 

אז מה הסיפור שלנו עם פרידות?
הרי, כל אחד מאיתנו חווה פרידות בחייו ועוד יחווה.
פרידה זה חלק בלתי נמנע מהחיים. לכן, לדעת להיפרד – זה כלי וזו מיומנות חשובה. 
אז מה לפרידות ולהורות? אנחנו צריכים לדעת להיפרד וצריכים להיות במודעות שאנחנו כהורים צריכים ללמד את הילדים שלנו איך להיפרד. זו למידה משמעותית והכנה לחיים שיכולה לקרות רק אם יש לילד מבוגר לידו שמאפשר לו להתנסות בתנאי המעבדה בבית. מבוגר שעוזר לו ומתווך לו את המציאות, משקף לו את הרגשות שלו ומשיים אותם, מישהו מקשיב, מכיל ואמפתי. 
נשמע פשוט? אז זהו, שלא!
לנו כהורים יש משאלת לב מודעת או לא מודעת לחסוך מהילדים שלנו כאב מהתמודדות לא נעימה, לדלג עליה. הרבה פעמים הורה שלו עצמו יש קושי בפרידות יהיה לו קשה לראות את הילד שלו בסיטואציות שמצריכות התמודדות בפרידה.
השאלה היא מה אנחנו מלמדים אותם בזה?
שהעולם מקום מדהים ושתמיד הכל טוב, כיף ונעים? או שאנחנו לידם ומלווים אותם בהתמודדות הכי חשובה שהיא הלמידה עצמה?.
לדעת כיצד להיפרד צריך באמת לדעת, לא כולם יודעים.
לכל אחד יש “אישו” או unfinished business עם פרידות. חלק בורחים מהפרידה וכבר חותכים לפני, חלק מכחישים שזה הסוף, חלק לוקחים את הפרידה מאוד קשה וחלק מקבלים את הפרידה כעובדה.
בטח כשאתם חושבים על עצמכם אתם יכולים לזהות מה הסיפור שלכם עם פרידות. 
מה שבולט בפרידות שאנחנו חברה שממסגרת את הפרידה כ”כל סוף הוא התחלה חדשה” אבל חשבתם פעם רגע לעצור ולהשתהות שכל סוף הוא קודם כל סוף?
המקום המתמודד הוא זה שבו אנחנו עוצרים ומבינים שנגמר, כבר לא יהיה אותו הדבר, ואפשר להיות לרגע בכאב, בעצב, בבאסה, להגיד – כן, זה באמת מבאס שנגמר, זה באמת קשה, זה באמת עצוב…
ורק אחר כך לקפוץ להתחלה החדשה. לאפשר את המרחב שזה זמן של פרידה.

אז מה אנחנו כהורים יכולים לעשות בסימן פרידות?
1. קודם כל – לדבר. לדבר את הנושא ולתווך את המציאות לילדים, בכל גיל ובהתאם ליכולת. זה יכול להיות פשוט וקליל, סביב ארוחה משפחתית או בילוי. בואו נאוורר את הנושא. זה לא חייב להיות כבד אבל חשוב שיהיה מדובר. פשוט להגיד – “חמוד, אתה יודע זה סוף שנה, אנחנו נפרדים מהחברים ומהצוות, את החברים האלה אולי אנחנו לא נראה שנה הבאה שניכנס לגן החדש. הגננת שליוותה אותך השנה לא תמשיך שנה הבאה, אנחנו נפרדים ממנה ואומרים יפה שלום. אנחנו נזכור אותה ונוכל גם לשמור על קשר ולבוא לבקר בגן…”
2. משמעות הפרידה – נסביר בכמה מילים מה המשמעות של פרידה וסוף שנה ונכין את הילדים לפרידה מראש על ידי הטרמה. לדוגמא, על פרידה מהגננת נעשה הכנה מראש – זה השבוע האחרון שלך איתה. שנה הבאה תהיה גננת אחרת.
3. נאפשר לילדים לבטא את עצמם ונהיה בהקשבה – לשאול ולשמוע איך הם עם הפרידה וסוף השנה. כל תגובה מתקבלת באמפתיה והבנה, גם כועסת ומתוסכלת. 
4. נשתף בחוויות עבר שלנו שנפרדנו ממורה אהוב, חבר קרוב, מכיתה/גן שמאוד אהבנו. שתפו בחוויה קלילה, לא טראומתית כמובן. ילדים מאוד אוהבים להבין שהאמא/האבא הגדולים האלה הם בעצם ממש כמוני הקטן והחמוד, וגם הם התמודדו בדיוק עם אותם אתגרים ופחדים. יש בזה מסר מאוד מנרמל ומרגיע.
“אתה לא היחיד שחווה פרידה, אני כאן איתך ואני יודע בדיוק איך זה מרגיש”.
5. לשיים את הרגשות – נתמלל ונכניס בגוף הסרט שהילדים כרגע אולי חווים איזשהו טקסט, תרגום או פרשנות שהם יוכלו להתחבר אליהם ולהזדהות עמם. לדוגמא – “נכון שאתה קצת אולי עצוב שהשנה נגמרת?”. נוכל לעזור להם להבין מה הם חווים ומרגישים. 
6. עידוד, עידוד, ושוב? – נכון מאוד!!! עידוד! – להעלות להם את תחושת הערך שלהם בעייני עצמם. ואיך אתם שואלים? להזכיר להם את הכוחות והיכולות שלהם להתמודד. להזכיר להם התמודדויות עבר שהתגברו עליהן. ילדים לא זוכרים על מה כבר הצליחו להתגבר, בואו נספר להם את הסיפור, בואו נזכיר להם כמה כבר התמודדו בהתמודדויות קודמות.
7. הכנה לשנה הבאה – וכל הדברים הנוספים שאני סומכת עליכם שאתם יודעים לעשות מניסיונכם – אם להכין לשנה הבאה, להפגיש עם ילדים חדשים/ הצוות/ הגן ועוד…

כי מה ילדים בסה”כ רוצים? שנאהב אותם, נרגיש אותם ושנדע שהם יכולים.
אז מי אתם רוצים להיות שם בעבורם בתקופת סוף השנה והפרידות האלו, קחו את זה כחומר למחשבה.
כי כל סוף הוא קודם כל סוף, ועכשיו שנתנו על זה את הדעת, אז הוא גם התחלה חדשה.

דפנה יודפת, מנחת הורים וקבוצות מוסמכת מכון אדלר
היי, נעים מאוד. קוראים לי דפנה ואני אמא של איתי ונועה, נשואה לגל, גרה בתל אביב. מנחת קבוצות וסדנאות להורים מוסמכת מכון אדלר. מנחת אימהות בחופשת לידה ובמעבר להורות, מתנדבת בעמותת "אם לאם" תל אביב יפו. בעלת B.A במדעי ההתנהגות ו- M.A במשפטים.

Leave a Response

חיפוש גני ילדים