“איזהו העשיר השמח בחלקו”
מה יקרה אם ילדינו לא יקבלו את מה שרוצים "עכשיו", כי אנחנו רק נחליט ש"עכשיו" זה לא מתאים? והכי חשוב, מה זה מעורר בנו, ההורים? ומהן התחושות שאנחנו מעבירים כשאנחנו לא מצליחים לספק את *כל* מה שהוא רוצים?
סיפור על פחד, על תחושת חוסר, קושי.
סיפור על חשש לא לתת לילדים את מה שהם מבקשים, רוצים.
פחד לגדל אותם בתחושה של “אין, של “ריק”.
פחד מאכזבה.
פחד לגרום להם לא לאהוב אותנו.
מה יקרה אם לא יקבלו את מה שרוצים? מה יקרה אם ירצו חדר לבד, אבל אין לנו אפשרות לעבור לבית גדול יותר? מה יקרה אם לא נקנה להם בסופר את כל המעדנים שהם הכי הכי אוהבים? מה יקרה אם יבקשו ממתק “עכשיו!” ואנחנו רק נחליט ש”עכשיו” זה לא מתאים? מה זה מעורר בנו, ההורים?
והכי חשוב, מה זה מעורר בנו ומהן התחושות שאנחנו מעבירים כשאנחנו לא מצליח לספק לילד את *כל* מה שהוא רוצה?
אתן לכם דוגמא אחת אשר יכולה בקלות להתפרש בשתי דרכים שונות לגמרי:
האירוע: אמא שמגיעה על הקסקס לאסוף את הבת שלה מהגן והיא נשארת הילדה אחרונה בגן.
אפשרות ראשונה –
היא מגיעה בריצה, מתנצלת, אכולה רגשות אשמה על הילדה המסכנה שלה שנשארה אחרונה. זה אחרי שכמובן הריצה לעצמה סרטים בראש כל הדרך על זה שהיא בטח בוכה, אולי אפילו מרגישה נטושה, בטח עצובה מאוד ובטוח בטוח תשנא אותה על זה (כל חייה כמובן).
האמא נכנסת לגן בריצה, יחד עם כל התחושות האלו שרצות מאחוריה, והיא רואה את בתה יושבת ומשחקת לבדה. היא מחבקת אותה חזק ואומרת לה “אויי מסכנה שלי, נשארת אחרונה, אני מצטערת, היה לי יום מטורף בעבודה, והיו מלא פקקים בדרך, בואי נלך לסופר ואני אקנה לך משהו טעים כדי שלא תהי עצובה”.
האפשרות השניה –
האמא מגיעה לגן. הבת שלה אחרונה. היא נכנסת ורואה אותה יושבת ומשחקת לבדה. היא ניגשת אליה עם חיוך גדול, מחבקת אותה ואומרת לה “וואו איזה כיף לך! את הילדה האחרונה בגן. נשארת לבד עם הגננת והיה לך זמן לשחק בנחת ולבחור איזה משחק שרצית כי הכל היה פנוי”.
הילדה מהאפשרות הראשונה – ככל הנראה תגדל בתחושת מסכנות. היא תדע “לנגן” לאמא שלה על הנקודות המדוייקות שמדליקות אצלה כל מיני רגשות לא הכי נעימים, היא כנראה תבין שכשמאכזבים אותה, היא צריכה לקבל פיצוי וכמובן תדרוש זאת בכל הזדמנות שתוכל.
הילדה מהאפשרות השנייה – תגדל בתחושת סיפוק, חיוביות. היא תדע להסתכל על חצי הכוס המלאה. היא תהיה אנושית ותבין שגם אמא שלה כזאת, גם אם היא מאחרת (שזה דבר מאוד מאוד חשוב). היא תבין שיש בלת”מים בחיים והיא תדע להתמודד איתם בהמשך החיים כשהם יעלו. היא לא תהיה ממורמרת ולא תחשוב שצריך לפצות אותה על כל דבר שגרם לה לשנייה להרגיש קצת לא בנוח. הוא תהיה יותר קלילה ותוכל לזרום עם שינויים.
ילד שישדרו לו אושר ועושר, יהיה מאושר וירגיש עושר, ללא שום קשר לדברים החומריים שאנו מספקים לו.
הוא יהיה מלא ומסופק וילמד מזה כ”כ הרבה.
לא משנה כמה נקנה, נקריב, ניתן, נספק. אם התחושה שתהיה בנו היא כזו שהאהבה והאושר תלויים בדבר, שום דבר לא יספיק.
אם נשדר בטחון בדרך שלנו, אם תדעו להכין מהלימון לימונדה, אם תחשבו על הטוב ולא על הרע. אם נבין את המשמעות לתחושת השלם שיש בנו אל מול ילדינו- כך הם יגדלו, הכי מאושרים והכי מסופקים.
למדו אותם “מיהו העשיר” – דברו איתם על זה, שאלו אותם מה ה חושבים.
הסבירו מהו א(ע)ושר – ספקו אותו.
זכרו! האושר של הילדים מגיע ממקורות אחרים והם ברובם תלויים בנו ההורים.
לדף הפייסבוק של שירן פריד אריכא, מדריכת הורים ויועצת משפחתית וזוגית
Comments are closed.