רווית רביב, מדריכת הורים ומנחת צוותי גנים
מומחית לגני ילדים ומשפחה, מכון אדלר. מובילת התכנית "אדלר בגן", תכנית רב מערכתית הפונה לכל קהילת הגן: הורים-ילדים - צוות, שמטרתה להטמיע ערכים חברתיים ואישיים בגן הילדים כמו: עידוד, שיתוף, אכפתיות, נתינה ועוד
רווית רביב - מדריכת הורים

ילד מאושר לא בוכה? 

ישבתי עם חברה קרובה לקפה. היא הייתה נסערת למדי בשל אירוע שקרה בעבודה. ישבה מולי ודיברה. תוך כדי השיחה, החלה לבכות. ואני הרגשתי את העצבים עולים ואמרתי בתקיפות: ״די, די, די לבכות... אבל למה את בוכה? אין סיבה לבכי... תעצרי את הבכי. תעצרי, אני לא מבינה אותך...״ *** הזוי, נכון? עד כמה הזויה נשמעת לכם הסיטואציה הזו? אז נכון שלחברה
אנחנו ההורים לא יודעים הכל

אנחנו ההורים לא יודעים הכל 

**טייק 1** היא ישבה מולי. אמא צעירה לשני בנים בגילאי 5 ושנתיים. הבן הגדול, רכושני מאד. שתלטן. מנהיג. בגן הוא זה שמחליט מי ישחק איתו, כמה ישחק איתו ובאיזה משחק ישחק. - אבל, תקשיבי – המשיכה – אם הוא ימשיך להיות כזה שתלטן, אם הוא לא ילמד לוותר ולהתפשר, מה שיקרה בסוף, זה שאף אחד לא ירצה להיות חבר שלו
הורים הכל לטובה

גם בהורות, הכל לטובה

באחד מהגנים שאני מדריכה, יצא לי לראות השבוע חגיגת יום הולדת. אחת מהברכות שברכו שם את הילד היתה: "שתמיד תקשיב ותשמע בקול אבא ואמא"... ברכה נורא יפה עם ערך רב. אבל למי היא בעצם מכוונת? את מי אנחנו מברכים? לא את הילד..... ברכה כזו היא שיר הלל להוריו.  הם החכמים, היודעים, הם אלה שיכולים הכל, גם את הדילמות והמצוקות וטרדות
שיטת אדלר - לדעת לבקש סליחה

סליחה? שאני אבקש?

  # פרק א' הרגזתי אותך היום, אמא. השתוללתי וצעקתי. זרקתי את האוכל על הרצפה, לא רציתי לבצע את המטלות שלי, הצקתי לחתול, הצקתי לאחותי והצקתי לך. הרגזתי אותך היום. ורציתי לכפר. רציתי להתחיל מחדש. ולא ידעתי איך... כעסת עליי, נופפת לעברי באצבע וצעקת: "תבקש סליחה! אני כועסת. עד שאתה לא מבקש סליחה, אל תבוא אליי, תישאר בחדר. כשתחליט להתנצל,
חיפוש גני ילדים